<h1>סמ"ג לאוין סימן קכ"ו</h1>
<h2>דף מא.</h2>
כל הבא על הערוה מן העריות דרך אברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקירוב בשר הרי זה לוקה מן התורה שנאמר (ויקרא י"ח כ"ו) לא תעשו מכל התועבות האלה, ואלו הן חקות המתפרצים בתועבות הזימה, ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה בקריבה המביאה לידי גלוי ערוה הכתוב מדבר (ע"פ רמב"ם איסו"ב פכ"א הל' א'), ותניא בת"כ (אחרי פרק י"ג הכ"א) יכול יהא ענוש כרת על הקריבה תלמוד לומר ונכרתו הנפשות העושות, העושות בכרת ואין נענשין כרת על הקריבה, אבל לאו יש שם, ותניא עוד שם (הט"ו) אין לי אלא שלא יגלה מניין שלא יקרב תלמוד לומר לא תקרב אין לי אלא נדה בלא תקרב ולא תגלה מניין לשאר עריות תלמוד לומר לא תקרבו לגלות ערוה. לפיכך אמרו חכמים שאסור לו לאדם לשחוק עם הנשים ולא לקרוץ בידיו ורגליו ולא לרמוז בעיניו ולא להסתכל בהן ואפילו לשמוע קולן [ולהרהר] (ומהרהר) בהן ולראות שערן אסור (ע"פ לשון רמב"ם שם הל' ב' ע"ש), וגם מטעם זה אסור להתייחד עם העריות שהדברים האלו מביאין לידי גילוי ערוה (ע"פ רמב"ם שם פכ"ב הל' א'), ואפילו בפני אשה פנויה אסרו חכמים (עי' ע"ז כ' א') להסתכל דרך זנות, הרי הוא אומר (איוב ל"א א') ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה (ע"פ רמב"ם שם פכ"א הל' ג' ע"ש), וכן אסור להסתכל בבגדי צבע ישנים קצת של אשה שהוא מכיר ואפילו שטוחים על גבי כותל כדאיתא בפרק קמא דעבודה זרה (כ' ב') שעל ידי כן מהרהר בה, ואומר [נמי] בפרק בתרא דיומא (ע"ד ב') טוב מראה עינים באשה יותר מגופה של מעשה (קהלת ו' ט') לפיכך צריך ליזהר מאד מאד בדבר. ואם נתכוון להסתכל בה כדי לישא אותה אם תישר בעיניו מותר וגם חייב הוא לעשות כן (ע"פ רמב"ם שם ע"ש) כאשר בארנו במצות קידושין (עשין מ"ח) שאסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה (קידושין מ"א א').
<h2>דף ע:</h2>
בפרק השוכר את הפועלים (ב"מ פ"ז א') גבי איה שרה אשתך משמע ששואלים בשלום אשה על ידי בעלה, וכתב מורי (קידושין ע' ב' תד"ה אין) במה דברים אמורים כששואל לבעלה בשלומה אבל שיהא בעלה שליח ליתן לה שלום אסור כדאיתא פרק בתרא דקדושין (שם).
<h2>דף פ:</h2>
אסור להתייחד עם ערוה מן העריות בין זקנה בין ילדה כאשר בארנו (בתחילת המצוה [הו' בקידושין מ"א א']), מפני שהיא קריבה המביאה לידי גילוי ערוה חוץ מן (מ)האם עם בנה והאב עם בתו והבעל עם אשתו נדה אלא הכלה בלבד שפרסה נדה קודם (שתתבעל) [שתיבעל] (ע"פ רמב"ם איסו"ב פכ"ב הל' א' ע"ש) כאשר בארנו בהלכות נדה (סוף ל"ת קי"א), ולא נחשדו ישראל על משכב זכור ועל הבהמה לפיכך אין אסור להתייחד עמהן ואף על פי כן גדולי החכמים היו מחמירין על עצמן ומרחיקין הבהמה כדי שלא יתייחדו עמה (ע"פ רמב"ם שם הל' ב'). וכתב רבינו משה (שם) שאיסור ייחוד עריות מפי הקבלה, אמנם רמזוה על המקרא בפרק בתרא דקידושין (פ' ב') ובפרק אין מעמידין (ע"ז ל"ו ב') אמר בפיר[ו]ש ייחוד דאורייתא הוא.
מסקינן בפרק שני דעבודה זרה (כ"ה ב'), כל אשה שאסור להתייחד עמה אם היתה אשתו עמו הרי זה מותר להתייחד עמה מפני שאשתו משמרתו, אבל לא תתיחד ישראלית עם הגוי (אפילו) [אע"פ ש]אשתו עמו מפני שהגוים אינם בני בושת (ע"פ רמב"ם איסו"ב פכ"ב הל' ד'). בפרק בתרא דקידושין (פ' ב') לא תתייחד אשה אחת אפילו עם אנשים הרבה עד שתהיה שם אשתו של אחד מהם (שם הל' ח' ע"ש) אלא אם כן הן כשרים כרבי חנינא בר פפי וחביריו (קידושין פ"א א'). וכן לא יתייחד איש אחד עם שתי נשים (שם פ' ב'), אבל עם שלש מותר אבל כל שעסקיו עם הנשים לא יתייחד אף עם נשים הרבה (ע"פ רש"י קידושין פ"ב א' ד"ה לא), אנשים הרבה עם נשים הרבה אין חוששין (בייחוד) [ליחוד], היו האנשים מבחוץ והנשים מבפנים או להפך ופירשה אשה לבין האנשים (ו(ה)איש) [או איש] לבין הנשים אסורין משום יחוד (רמב"ם שם). גרסינן בירושלמי דסוטה (פ"א ה"ג) רבי חייא ברבי יוסי שלח בתר אתתיה אמר יסקון עמה תלתא תלמידי שאם יפנה אחד מהן (תתיחד) [תשאר] עם השנים וכן המסקנא בגמרא שלנו (קידושין פ"א א' ע"ש). מותר להתייחד עם שתי יבמות או עם שתי צרות או עם אשה וחמותה או עם אשה ובת בעלה או עם אשה ובת חמותה מפני ששונאות זו את זו ואין מחפות זו על זו, וכן מותר להתייחד עם אשה שיש עמה תינוקת קטנה שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה, שיראה לזנות בפניה פן תגלה את סודה (שם הל' ט'). ולא גזרו אלא על ייחוד שיהא האיש בן י"ג שנה והאשה בת שלש.
מסקינן בפרק בתרא דקידושין, שמותר לאב לחבק את בתו ולנשקה ותישן עמו בקירוב בשר, וכן האם עם בנה כל זמן שהם קטנים, הגדילו ונעשה הבן גדול והבת גדולה אסור, והוא שיהו שדים נכונו ושער צמח זה ישן בכסותו וזו ישנה בכסותה, ואם היתה הבת בושה לעמוד בפני אביה ערומה או [ש]נשאת, וכן אם האם בושה לעמוד לפני בנה ערומה אף על פי שהם קטנים משהגיעו ליכלם מהם אינם ישנים עמהם אלא בכסותם (רמב"ם איסו"ב פכ"א הל' ז'). נשים המסוללות זו בזו אסור ומעשה מצרי(ת)[ם] הוא שהוזהרנו עליו שנאמר כמעשה ארץ מצרים [וגו'] ואמרו חכמים בתורת כהנים (אחרי פרשתא ח' ה"ח) מה היו עושין איש נושא איש ואשה נושאת אשה, ואף על פי שמעשה זה אסור אין מלקין עליו שאין בו לאו מיוחד והרי אין שם ביאה כלל, לפיכך אינם נאסרות לכהונה משום זנות ולא לבעלה, וראוי להכותן מכת מרדות הואיל ועשו איסור, ויש לאיש להקפיד על אשתו בדבר זה ולמנוע הנשים הידועות בכך מלהכנס לה ומלצאת היא אליהם (ע"פ רמב"ם שם הל' ח').
<h2>דף פא.</h2>
אמר רבא, אשת איש שהיה בעלה בעיר אינה חוששת לייחוד מפני שאימת בעלה עליה, ואם היה זה גס בה כגון שגדלה עמו [או] שהיתה קרובתו לא יתייחד עמה [ו]אף על פי שבעלה בעיר (רמב"ם איסו"ב פכ"ב הל' י"ב) כמו שאומר רב יוסף שם שקולו דרגא מתותיה רב ביבי. וכן כל המתייחד עם האשה והיה הפתח פתוח לר"ה אין חוששין משום ייחוד (רמב"ם שם) כדאמר רב יוסף שם.
<h2>דף פא:</h2>
אמר רב יהודה אמר רב אסי מתייחד אדם עם אחותו ודר עם אמו ועם בתו כי אמרה קמיה דשמואל א"ל אסור להתייחד עם כל העריות שבתורה, אומר הרי"ץ דשמואל מדרבנן מחמיר (מ)[ל]התייחד עם כ[ו]לן ואפילו עם בהמה, וצריך להתיישב הלכה כדברי מי דשמא הלכה כרב אסי שדומה שהיה גדול משמואל כדאמרינן במרובה (ב"ק פ' ב') שמואל לא על מקמי דרב אסי, והמחמיר תבא עליו ברכה, וגם מורי רבינו יהודה כתב (תד"ה אביי) ואנן קיימא לן כרבנן דרבי יהודה דאמרי(נן) (פ"ב א') לא נחשדו ישראל על משכב זכר ועל הבהמה. ואומר הרי"ץ דאע"ג דאמר שמואל (פ"א ב') אין משתמשין באשה בין גדולה בין קטנה מכל מקום סמכינן אהא דאמר בסוף קדושין (פ"ב א' ותד"ה הכל) הכל לשם שמים מותר.
אמרו חכמים (מכות כ"ג ב') גזל ועריות נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן, ואמרינן עוד (ב"ב קס"ה א') שרוב העולם נכשלים באיסור גזל ומיעוט בעריות והכל באבק לשון הרע, לפיכך ראוי לו לאדם לקדש עצמו לפנות לבו לדברי תורה ויסיר מחשבתו מהבלי [ה]עולם ומן השחוק ומן השכרות ומן הייחוד שהוא הגורם הגדול, גדולי החכמים כגון ר' טרפון ור' מאיר (קידושין פ"א ב') היו אומרים לתלמידיהם [שלא יתביישו] הזהרו בי מפני בתי הזהרו בי מפני כלתי כדי ללמד לתלמידיהם שלא יתביישו מדבר זה ויתנהגו בקדושה ובטהרה (עי' רמב"ם איסו"ב פכ"ב הל' י"ט—כ"א).
<h2>דף פב.</h2>
עוד אומר שם מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות מפני שאמות הבנים באות לבית הספר בגלל בניהם (רמב"ם איסו"ב פכ"ב הל' י"ג ע"ש), וכן אשה לא תלמד קטנים מפני (אביהם) [אבותיהם] שהם באים בגלל בניהם ונמצאו [שהן] מתייחדים עמה, ואין [המלמד] צריך שתהא אשת[ו] (המלמד) שרויה עמו בבית הספר אלא היא בביתה והוא מלמד במקומו (רמב"ם שם).
